ננטל אברהם ושות נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א

פסק דין

התובעת (שותפות עורכי-דין) עתרה בתובענתה מ-16.10.06 לחייב את הנתבעת – מבטחתה – לפצותה בגין נזקי רכוש ונזקים עקיפים שנגרמו לה בהצפת ארכיונה.

האירוע, עפ"י הנטען, קרה ב-20.6.04.

ביום 13.7.09 ניתנה החלטת ביהמ"ש, לפיה על הצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית ותיקי מוצגים. עפ"י ההחלטה אמורה היתה התובעת להגיש תצהירי עדות ראשית ותיק מוצגים בתוך מועד נקוב והנתבעת וצדדי ג', אשר צורפו עפ"י הודעת הנתבעת, אמורים היו להגיש תצהירי עדות ראשית ותיקי מוצגים בהמשך במועדים שננקבו.

התובעת הפרה את החלטת ביהמ"ש האמורה.

עפ"י חישובי הזמנים, תצהירי התביעה אמורים היו להיות מוגשים עד 26.10.09. באותו יום או יום למחרת, קרי ביום בו אמורה היתה להגיש את תצהיריה או יום לאחר מועד זה הגישה התובעת בקשה להארכת מועד בהתבסס על הטעם כי נבצר ממנה להגיש תצהירים מחמת היות מנהלה, הוא עורך הדין ננטל אברהם, שותף בכיר, מצוי בחופשת מחלה, אשר מנעה ממנו, כנטען, להגיש את תצהיריו. הבקשה נעתרה, בהסכמת הנתבעת וצדדי ג', והמועד הוארך לתקופה שנתבקשה ע"י התובעת עצמה.

ושוב, בסמוך למועד בו היתה אמורה התובעת להגיש את תצהיריה, התבקשה ארכה נוספת על ידה. גם הפעם משום היות השותף הבכיר, עו"ד ננטל, בחופשת מחלה. בבקשה צוין כי עו"ד ננטל שוהה ב"חופשת מחלה ממושכת". הבקשה נעתרה שוב, בהסכמת הנתבעת וצדדי ג', תוך מתן ארכה עפ"י המבוקש ע"י התובעת.

התובעת שוב לא קיימה את ההחלטה ולאחר שחלף המועד להגשת תצהיריה היא הגישה בקשה להארכת מועד נוספת, זאת הפעם על יסוד הטעם שעו"ד ננטל אמור היה לשהות במהלך התקופה להגשת תצהיריה באוניברסיטת לוזן לשם הרצאה וכן לשם התייצבות בראיונות טלוויזיוניים עם מנהיגים דתיים מישראל. בבקשה צוין כי הפעם אין הסכמה של כל הצדדים וצד ג' 2 לא הגיב לבקשה. יצוין כי הטעם לבקשה דנן אינו מתיישב, לכאורה, עם הטעם לבקשה הקודמת, שהיה עניין רפואי ולכאורה נוגע לתקופת החלמה ממושכת ומשנראה כי מנהל התובעת כשיר לצאת לחו"ל, סביר להניח שיכול היה גם להגיש תצהיריו.

חרף זאת ושוב לפנים משורת הדין, נעתרה הבקשה וניתנה הארכת מועדים עפ"י המועדים שנתבקשו ע"י התובעת עצמה.

משהגיע המועד ואף חלף, התובעת שוב לא קיימה את ההחלטה, לא עמדה במועדים ושוב עותרת להארכת מועד להגשת תצהירים והפעם היא מתבססת על צירוף כל טעמיה בבקשות הקודמות, קרי גם בשל סיבות בריאותיות, גם בשל יציאות לחו"ל וגם בשל עומס עבודה ועוד.

צד ג' 2 עותר, בשלב זה, שלא להיעתר לבקשות הארכה ולהורות על דחיית התובענה וכפועל יוצא מכך על דחיית ההודעה.

כפי שנאמר בע"א 2537/04, "סדרי הדין אינם מיטת סדום, אך אינם הפקר". לא מצאתי בטעמי התובעת בבקשה האחרונה טעמים שיש בהם להצדיק הפרת החלטת ביהמ"ש והצדקה למתן ארכה נוספת.

אין הצדקה להתחשב עוד במחדליה הדיוניים של התובעת.

העובדה כי הנתבעת וצד ג' 1 משאירים לשיקול דעת ביהמ"ש את ההחלטה אינה מהווה הצדקה למחול על מחדלי התובעת.

זכותו של בעל הדין, גם אם הוא צד שלישי, לעתור למחיקת התובענה שעל יסודה הוצאה נגדו הודעה, שלא להיעתר לבקשות דיוניות של התובעת. צד ג' 1 והנתבעת רשאים יהיו לוותר על הוצאותיהם.

לא מצאתי גם כי ייגרם עיוות דין משמעותי לתובעת אם תובענתה תסולק במחיקה, באשר תובענתה לא תתיישן לשעה זו וממילא שמעתי מפי בא כוחה טענה כי התגלו נזקים נוספים שנגרמו לה לאחרונה, כך שממילא אפשר והיה נדרש תיקון התובענה.

בנסיבות האמורות, מצאתי לקבל את עמדת ובקשת צד ג' 2 לסילוק התובענה, ברם ע"י מחיקתה ולא ע"י דחייתה.

התובענה נמחקת.

ההודעות לצדדי ג' נמחקות אף הן.

התובעת תישא בהוצאות הנתבעת וכן בשכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ + מע"מ כחוק.